החלטה בתיק ע"מ 1275/12

המשיב מואשם בכך שיידה אבנים בשתי הזדמנויות לעבר כוחות צה"ל בכפר נבי צאלח - האחת בתאריך 30/12/11 והשניה בתאריך 20/1/12. עוד יוחס לו כי את יידוי האבנים ביצע באמצעות קלע.

בית משפט קמא שדן בבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו קבע כי קיים קושי בקיומן של ראיות לכאורה בעניינו של המשיב. נקבע כי לולא קושי זה, אין חולק כי היה מקום למעצרו של העורר, אולם לאור פגם אותו מצא בראיות, החליט בית המשפט להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

טענות הצדדים

התביעה הצבאית ציינה כי העורר נחקר במשטרה והודה כי יידה אבנים. עוד ציינה התביעה כי מלבד אמרתו של העורר יש בידה יומן מבצעים המאשר כי היו זריקות אבנים במועדים שיוחסו לעורר - יומן מבצעים שלא היה בפני הערכאה הראשונה, ובנוסף קיימת תמונה בה נראה העורר מניף קלע דוד.

התביעה טענה כי יש באמור לעיל כדי לבסס בשלב לכאורי זה את האשמות המיוחסות למשיב. כמו כן נטען כי לעורר עבר פלילי ומאסר על תנאי בר הפעלה, לאחר שנשפט בשנת 2010 בגין עבירות של יידוי אבנים.

סניגורו של המשיב טען כי קיימים פגמים משמעותיים בחומר הראיות. ראשית, נטען כי המשיב לא הודה ביידוי אבנים בתאריך 30/12/11 אלא מסר כי אמנם השתתף בהפגנה באותו מועד, אך לא יידה במסגרתה אבנים. עוד נטען כי לא ניתן לייחס למשיב כי הוא יידה אבנים, שכן יש לו אח תאום, וייתכן כי לא המשיב הוא זה שצולם בתמונה.

בנוסף נטען כי אין קשר בין התמונה שהוצגה למשיב בחקירה לבין המזכר שהכין החייל שטען כי צילם את תמונה בתאריך 20/1/12. נטען כי ייתכן שהחייל התייחס לתמונה אחרת, ועל כן יש פגם אינהרנטי בחומר הראיות, המצדיק את שחרורו של העורר בחלופת מעצר.

דיון והכרעה

למשיב מיוחס כי יידה אבנים בשתי הזדמנויות ספציפיות - בתאריך 30/12/11 ובתאריך 20/1/12. ביחס לאירוע הראשון ישנה הודאה וחזרה מיידית של המשיב מהודאתו, וצמצום חלקו באותו אירוע להשתתפות בהפגנה בלבד.

נדמה כי ביחס לאירוע זה, יש מידה מסויימת של קושי מלייחס להודאה הראשונית משקל מלא, בודאי בלא ראיה תומכת נוספת.

עם זאת, נדמה כי ביחס לאירוע השני התמונה שונה בתכלית. המשיב עומת עם תמונה בה הוא נראה מיידה אבן באמצעות קלע דוד. התמונה שהוצגה למשיב סומנה כמ.ח.1 וזוהי התמונה המצויה בתיק החקירה. בנוסף, על גבי התמונה מצויין תאריך הכנה שהינו 20/1/12. עוד קיים בתיק מזכר של החייל ברק הרטמן שציין כי בתאריך 20/1/12 היה בהפגנה שהתרחשה בנבי צאלח, במהלכה נזרקו אבנים לעבר כוחות הביטחון, והוא זה שצילם את מיידי האבנים באותו תאריך.

לא מצאתי סיבה לפקפק בכך שהתמונה שהוצגה למשיב היא זו שצולמה על ידי ברק הרטמן, בייחוד לאור העובדה כי התמונה נושאת את אותו התאריך.

עוד יש לומר כי כעולה מדו"ח הפעולה שנערך על ידי השוטר שביצע את המעצר, עולה כי המשיב הודה בפני הכוח העוצר כי יידה אבנים שבוע קודם לכן. לאור סמיכות הזמנים בין מועד מעצרו (6/2/12) למועד בו צולם (20/1/12) סביר בהחלט כי המשיב התייחס לאירוע בו צולם.

הסניגור טען כי למשיב אח תאום. דא עקא שטענה זו לא הועלתה מפי המשיב עצמו. כאשר המשיב עומת עם התמונה בה הוא נראה, אמנם הכחיש בתחילה כי זה הוא, אך לבסוף הודה כי הוא זה המופיע בה, ולא טען כי זוהי תמונת אחיו.

לפיכך, דומני כי יש בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האישום השני, המתייחס ליידוי אבנים באמצעות קלע בתאריך 20/1/12.

משקבעתי שיש ראיות לכאורה לאישום השני, הרי שאין מחלוקת אמיתית בדבר קיומה של עילת מעצר. המדובר במשיב אשר עשה שימוש לכאורה בקלע, שפוטנציאל הסכנה ממנו הינו גבוה ומשמעותי (ראו ע"מ 2731/11 חסין נ' התביעה הצבאית). יתר על כן, למשיב עבר פלילי בעבירות דומות, ותלוי ועומד נגדו מאסר מותנה של ששה חודשים בר הפעלה.

לפיכך, ניתן לקבוע כי קיימת בעניינו של המשיב עילת מעצר של מסוכנות.

יתר על כן, חומרת המעשים, פוטנציאל הסיכון מהם, ועברו הפלילי, מלמדים כי אין מקום במקרה זה להורות על חלופת מעצר.

אשר על כן הערר מתקבל. המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.